בניין ציבורי בית כנסת. מבנה בית הכנסת ממוקם בצידו הצפון מזרחי של מתחם המרחב הציבורי של בסיס מחנה רעים. כאשר חזיתו המערבית פונה לנחל אסף התוחם את הבסיס ממערב. שטח המבנה הוא 450 מ"ר. ומשמש ל200 מתפללות ומתפללים.
תכנון המבנה מבוסס על המעבר בין חול לקודש, המתווה את הגעתו והתכוונותו של המתפלל בהגעתו ובכניסתו למבנה לקראת התפילה. את המעבר בין קודש לחול מתווים חללים שונים:
חצר הכניסה הממוקמת בין בית הכנסת והמבנה המסחרי הסמוך. חצר זו העתידה להיות מוצלת בעצים רחבי צמרת, ומשופעת בספסלים, מהווה חלל אינטימי המנתק את המתפלל מהמרחב הציבורי בדרכו לתפילה.
מחצר הכניסה מגיעים דרך ויטרינה לחלל המבואה. חלל זה מהווה את התווך שבין קיר החזית הייצוגי, הפונה לרחוב הפנימי של המתחם הציבורי של המחנה והמחבר את שאר מבני הציבור, לבין אולם התפילה בעל התכנית האליפטית הפונה מזרחה לירושלים.
חלל המבואה מפנה את הנעים בו לעזרת הנשים המוגבהת שצידו האחד, ובצידו השני אל חדר הלימוד הפונה לגן הכניסה השקט מדרום.
מול הפתח המונומנטאלי של אולם התפילה מתוכננת פינת ישיבה קטנה הצופה אל הואדי ממערב. חלל המבואה ישמש את המתפללים להמתנה לתפילות ולאירועים שונים שיתקיימו בבנין.
אולם התפילה האליפטי מעוצב כך שארון הקודש הפונה לירושלים מוקף בהילה של אור רך וטבעי החודר מסביבו דרך פתחי תאורה אורכיים הנמצאים מאחוריו ומשני צידיו .
האולם מתוכנן באופן מינימליסטי ומשולבים בו שני חומרי גמר עיקריים בתקרות ובקירות – עץ אלון מגוון וחיפוי גבס לבן. מיעוט בחומרי הגמר מאפשר לאור להיות המרכיב הדומיננטי המגדיר את אופי החלל.כך האור מטשטש מעט את קווי המתאר של החלל ומבליט את הארון כמוקד ויזואלי, ומעניק לאולם התפילה אוירה מיוחדת של קדושה.
באופן כזה כל חלקי המבנה, הכניסה השקטה, המבואה ואולם התפילה האליפטי יוצרים בנין המאפשר להתנתק מהחול, ולהתייחד בחלל היוצר אוירה של קודש.
